"כידוע לכולם, הדחף הטבעי והבלתי נמנע של איבר המין הזכרי הוא לחדור; פשוט לחדור. לא משנה כמה מלבושים נפשיים, רומנטיים או רוחניים, יעטפו את דחף החדירה, הוא עדיין יישאר מה שהוא: בצורה הפשוטה ביותר יהיה זה הדחף להיכנס - לא כל כך משנה לאן - ולשפוך שם. בדחף זה לא כלול הרצון לחרוג מאנוכיות, ולכן הוא רק רוצה להשתמש בפתח זמין, לשפוך ולבטא את עצמו בצורה הישירה והפרימיטיבית ביותר..."

 

הצורה שלובשת אנוכיותו של האיבר היא הפנטזיה, שהיא למעשה מערכת מורכבת של דימויים. הפנטזיה היא התנוונותה הסופית של יכולת התקשורת בגבר. ככל שהמוח נעשה מפותח ומתוחכם יותר, נלכד הגבר בתוך סבך אינסופי של דימויים ואיבד כל סיכוי למגע גופני ישיר. השילוב של האיבר הזכרי עם מוח מפותח של העידן הזה הוא שילוב קטלני, כזה שמביא את האנוכיות לשיא חדש. המוח מבודד את המיניות יותר ויותר מהגופניות הטהורה והישירה, והגבר הופך למכונת דימויים. עם המכונה הזאת הוא שוכב, איתה הוא מתנה אהבים, איתה הוא חולק את חייו, ודרכה הוא רואה את האישה אי שם דרך מסך סמיך של ערפל..

 

 

הגבר מורכב משני חצאים. מה שבדרך כלל מזהים כ'גבר' הוא, למעשה, רק חציו האחד - צדו האקטיבי, הנגלה, שהביטוי שלו הוא איבר המין. בכך שניתן דגש – למען האמת, תשומת לב בלעדית - לאובססיה הכפייתית של האיבר לחדור, הגבר הופך לסוג של קריקטורה. הוא מתחיל לחוות את עצמו רק כחצי. הוא מתנתק מהעובדה שבתוכו, ממש כמה סנטימטרים מתחת לאיבר המין הכל כך דומיננטי (וגם הכל כך מסכן מפני שהוא אחוז באובססיה), חבויה חוויה אוקייאנית, הזהה לחלוטין לזו של האישה.

 

 

אנו עומדים להיכנס כעת למה שיכונה כאן 'הגוף הרגשי הגברי הקולקטיבי', שהוא למעשה סך כל התחושות שהצטברו בתוך גוף הגבר לאורך קיומו על פני הפלנטה; כל אותן תחושות אשר הוטבעו בקרבו עקב רשמים נפשיים עזים משחר התרבות האנושית ואילך. רשמים אלה קיימים כעת בגופכם הנוכחי ומנהלים את חייכם מבלי שאפילו תדעו על כך.

 

כיצד הגברים העבירו את מרבית זמנם על פני הפלנטה הזאת? הם נלחמו, ניצלו, התעללו, שלטו, הפעילו כוח ואלימות, רצחו, שפכו והקיזו אוקיינוסים של דם על פני האדמה. אלימות זו עדיין מצויה במידה רבה בתוכינו. כמובן, אצל רובינו – בני העידן הנוכחי - היא כבר לבשה צורות מתוחכמות, מתורבתות ומעודנות יותר; למדתם להסוות אותה כמעט לחלוטין - למעט התפרצויות זעם בלתי נשלטות מול בת הזוג או בעבודה, משחקי שליטה ותחרותיות מול גברים אחרים ותחושות אלימות שמפעפעות בכם מפעם לפעם ונדחקות במהרה עמוק פנימה. האלימות לובשת כיום צורות של התנהגות שנחשבות מקובלות לגמרי מבחינה חברתית.

 

 

תארו לכם שכל הנשים בכדור הארץ היו עושות מרד, עם נשים היו מבטאות ביחד את התשוקה העמוקה ביותר שלהן ביחס לגברים, מה הייתה הכמיהה שלהן? שנקנה להן תכשיטים? שנטפל בפח האשפה? שנקשיב לרגשות שלה? האמון שאבד לנשים עם הזמן ככל שההבדלים הפיזיולוגיים איבדו מחשיבותם הוא האמון שאנחנו מסוגלים לאהוב באמת.

 

 

לגברים יש שתי נטיות : הנטייה האחת היא להתאגד ליחידה אחת , כשמה שמאחד את היחידה הוא

סוג של רעיונות מפלצתיים כלשהם. זה אומר –כשגברים רוצים לכבוש משהו , הם לא יכולים לעשות את זה לבד, הם צריכים עוד גברים ובנקודה זאת בלבד הם מוכנים לוותר על המדידה של "למי יש יותר עוצמה". אז הם מוכנים להתכנס ביחד ואז הם מוכנים לעבוד ככוח אחד. כלומר כשגברים רוצים לכבוש ,הם מבינים שהם לא יכולים לכבוש לבד ואז הם מתאספים. בואו ניתן דוגמאות:

בזמן מלחמה- כשצריך להגן על טריטוריה, אז הגברים הופכים ליחידה אחת והם עושים את זה בצורה מדהימה, הם הופכים ליחידה אחת, הם מוכנים לחיות ולמות האחד למען השני , הם מוכנים לעשות הכל כדי לכבוש וכדי לנצח במלחמה ,שם הם יחוו תחושת אחדות חזקה.

 

להיות גבר המואר

הגבר המואר מתאפיין במצב של חוסר פחד, כולכם יודעים מה מקרין - דרך דימוי כמובן בתוך סרטים בקולנוע לדוגמא - דגם של גבריות אמיתית.

מדובר כמעט תמיד בדגם של גבר חסר פחד, הרפתקן נועז שמוכן לקחת סיכונים מוכן להוביל הרפתקה או משימה גם כשמדובר בסכנה גדולה, נחוש להצליח, אינו נרתע מפני סכנות, אינו נרתע מפני מכשולים, לא מתייאש, לא מתלונן, לא מתבכיין, אלא נע כמו חץ שלוח אל עבר המטרה.