תפקידם של הגברים הוא להוביל. אבל האופן שבו מתבטאת ההובלה, הוא דרך שירות. הובלה פירושה לשרת את כל האחרים. הובלה פירושה להיות המשרת של כולם. לשרת את צרכיהם של אחרים, ולהעניק להם, דווקא מעמדת נחיתות. כלומר, האחד שהוא מנהיג, הוא המשרת הגדול מכולם. רק כאשר המבנה ההירארכי מתהפך בצורה כזאת, רק אז הקונפליקט הפנימי בחייו של הגבר יכול להעלם, והקונפליקט הנורא שבו התרבות האנושית נמצאת יכול להעלם. בואו נסביר את הנקודה החשובה הזאת.

 

מה שחשוב להבין, שאם לגברים יש איזשהו תפקיד, איזה שהוא סיכוי, בהצלת התרבות האנושית, הוא בכך שהם יבינו שהובלה פירושה שירות. ככל שהכוח גדל יותר, כך השירות, האחריות המשרתת, הולכת ומתרחבת. הגבר הבכיר ביותר, הוא המשרת השפל מכולם, שפל הרוח מכולם. כדי שיקרה ההיפוך הזה, לא רק בחיים הכלליים, הכלל תרבותיים, הכלל אנושיים, אלא גם ברמה האנושית ביותר, והמיידית ביותר, אצל כל גבר וגבר כאן, חייבת לקרוא התאהבות באנרגיה של שירות.   כל עוד קיימת הדיכוטומיה במוחו של הגבר בין הובלה לבין שירות, הוא לעולם יתפוס באופן מודע ובלתי מודע, את אנרגיית השירות, כאנרגיה מבזה. לנקות או לסדר, אחרי אירוע משמעותי ייחשב למבזה, משפיל, מפני שכל מה שהגבר רצה, הוא להוביל את האירוע. הוא רצה שינקו אחריו, ויסדרו אחריו, בזמן שהוא עסוק בתאוות הכוח שלו, ובמחשבות אובססיביות על איך להשיג עוד כוח. ואם הוא רוצה להתבדר, למצוא לו את תרבות הפנאי שלו, היא להשיג כוח דרך מין. לכן מה שאמור לקרות כאן, תוך כדי הקשבה, הוא הבנה הולכת וגורפת של היופי והקסם שבלהיות משרתים. הגבר אמור להפוך להיות המעניק הראשי, הוא זה שנועד להעניק לסביבתו. העוצמה שעליה דיברנו בסדנה, האנרגיה המינית שעליה דיברנו, הנוכחות האיתנה כהר שעליה דיברנו, כל אלה נועדו להכשיר את הגבר, לתפקידו האמיתי עליי אדמות- מעניק. הגבר נועד להיות משפיע החסד. הוא נועד להיות זה שמזרים לכל האחרים, ומשרת אותם. הוא הופך להיות גברי יותר ויתר, ככל שהוא משרת בצורה שפלת רוח יותר ויותר . הוא עסוק יותר ויותר בצורכיהם האוטנטיים של הסובבים אותו, מרגע שהוא מבין שתאוות הכוח שלו, מרחיקה אותו ממשמעות ותכלית חייו. הוא עובר להקשיב, להקשיב למה שכל האחרים צריכים- גברים אחרים, נשים, ילדים, וכל היצורים האחרים על פני כדור הארץ. כולם זקוקים לעזרתו, כולם זקוקים לתשומת ליבו, כולם זקוקים לעוצמתו, אותה עוצמה שהיא האנרגיה המינית היוצרת , זו שיכולה באמת לעצב עתיד טוב יותר. להיות משרת, זהו ביטוי האהבה של הגבר. זה האופן שבו הוא מתממש כאהבה. גבר הופך להיות פנוי מעצמו, ככל שהוא מוותר על אובססיית הכוח שלו. אובססיית הכוח המופיעה כדימויים. פתאום הוא מתפנה, הוא מוצא את עצמו כל כך שופע, עם אנרגיה בלתי נדלית. כתוצאה משחרור הגזל האנרגטי הבלתי פוסק, שקרה דרך המחשבה. הוא פתאום מקשיב לאישה, מקשיב לילדים, מקשיב לסביבתו, מקשיב למה שצריכים ממנו, הוא מתנה לחלוטין. הוא מבין שהעבודה שהוא מוצא לעצמו, היא לא כדי שיהיה לו כוח, שהוא יחזיק בכוח, אלא כדי שהוא יוכל לשרת אחרים. להגיע לעמדת הובלה, או עמדת כוח, פירושו בסה"כ להשיג יכולת גבוה יותר לאנרגית שירות. זה הכול. האקסטאזה של הגבר הופכת להיות, אני יכול להעניק יותר ויותר לאחרים. להיות נשיא ארה"ב, עבור גבר אמיתי, פירושו אקסטאזה בלתי פוסקת, שבו הוא בוכה, ממרר בבכי לאלוהים, ומודה לו שוב ושוב, על ההזדמנות לשרת את כל האחרים. אז כל ההקשבה שלו, הופכת להיות הקשבה משרתת. זוהי הקשבה, שבה הוא לא מרוכז בעצמו כלל, הוא לא מרוכז במעמדו, הוא לא מרוכז בשימור הישגיו, הוא לא מרוכז בניצחונו הבא בבחירות, הוא מרוכז באמת ובתמים, במה שאחרים צריכים ממנו, לא משנה מה יהיו התוצאות. ייתכן שהוא ייאבד את משרתו בשל כך, אבל מה איכפת לו. האקסטאזה שבלשרת, גדולה בהרבה, מהתפקיד, העגום, הבודד, והטראגי הזה, שבלהוביל. הובלה אחרי הכול היא עמדה מאוד טראגית. היא הכרה מנותקת מאהבה, והדרך היחידה של גבר לאהוב, היא באמצעות שירות. לכן ככל שהגבר, והגברים באופן כללי, יוותרו על התאווה להוביל, וירצו יותר ויותר לשרת, זאת תהיה ההזדמנות היחידה, הרגע היחיד, שבו הם יוכלו ממש להציל את כדור הארץ. לשנות את הכיוון ההרסני, והשיטתי, שבו פוסעת האנושות כרגע. אם לא שמתם לב, האנושות עומדת, בלי כל ספק, להרוס את עצמה. היא עושה זאת בכל דרך אפשרית, מכיוון שהמוטיבציות של המובילים שלה, הן הרסניות מיסודן. אבל התאהבות בשירות היא התקווה היחידה של הגברים על פני כדור הארץ.

עלתה השאלה לאורך כל הסדנה כיצד לנתב את אנרגיית העוצמה של הגבר, את האנרגיה המינית. ובכן האנרגיה המינית, כשהיא מנותבת לעבר שירות, אז ורק אז, ואך ורק אז, היא מותמרת והופכת לאהבה. דרכו של הגבר לעבר אהבה עוברת אך ורק דרך שירות. אין לו דרך אחרת, הוא לא יכול לעקוף את השירות.

 

לחוש שאנשים צריכים אתכם, זה הרגע שבו הגבר באמת פורח. המנהיג (במצב הנוכחי) צריך את נתיניו, עד כדי כך שהוא מתחיל להתעלם מהעובדה, שהם צריכים אותו. שמלכתחילה הוא הפך להיות מנהיג, כי הם היו צריכים אותו. נוכחותו הייתה אמורה לשרת אותם, אבל המנהיג הגבר מפרש את העובדה, שאנשים צריכים אותו, כעמדה של כוח, הישענות, תלות שלהם, הם חלשים, אני חזק. מוח בריא של גבר היה מפרש את העובדה, שהם חלשים ואני חזק, כהזדמנות הנפלאה ביותר לשרת את החלשים. באמצעות חוזקו. הגבר מוגשם ברגע שהיכולת שלו, עוצמתו, נשכחת, כיסוד עצמאי, והופכת להיות מה שהוא מזרים אל האחרים. הוא נותן, הוא מקריב, את העוצמה הזאת. העוצמה הזאת נועדה בשביל האחרים.

 

העוצמה, שאותם אתם מגלים בתוך עצמכם כגברים, מיועדת להפוך למתנה לעולם כולו.